החלטה בתיק ת"א 568-09

בבקשת הנתבע 2 למחיקת או דחיית התביעה על הסף

א.         מבוא:

ההליכים הקודמים להליך זה:

ביום 05/12/1990, ניתן תוקף של פס"ד להסכם הפשרה (ת.א (נצרת) 150/84), (להלן:" ההסכם"). בין בעלי הדין נכלל גם בעל דין חסוי הוא הנתבע 1 כאן, יוסף אדיב חריש (להלן יקרא: " יוסף" או " החסוי"), אשר יוצג ע"י עו"ד מנצור, ששימש כאפוטרופוס לדין.

בין יתר סעיפי ההסכם, הוסכם כי בכל הנוגע לתביעתו של אמיל זקנון בת.א 150/84 - הוא התובע בענייננו (להלן: " אמיל" או " המשיב"), ישלם יוסף לאמיל סך של 600,000 שקלים ישנים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17/11/1983. כמו כן, הוסכם באשר לה"פ 1254/88, כי יוסף ישלם לאמיל סכום נוסף של 11,000$, על פי השער היציג של הדולר ביום התשלום, וכי העיקול על הנכס נשוא ההליכים, לא יבוטל עד לפירעון התשלום, ברם לא יהיה ניתן למימוש.

בשנת 1997, הגישו הנתבעים יוסף וחנא אדיב חריש, בקשה לביטול עיקול. ביום 08/03/1998, נתקבלה בקשתם, חרף התנגדותו של התובע אמיל זקנון, בעיקר מהטעם כי במשך 14 שנים לא ביקש התובע להאריך תוקפו של צו העיקול.

ההליכים בתיק שבפני (568/09):

ביום 09/03/09, הוגשה תביעת התובע אמיל למתן פס"ד הצהרתי לקבוע, כי ההסכם בטל, כך שיוכל לממש את זכויותיו הקנייניות במקרקעין וביום 24/8/10 הוגש כתב תביעה מתוקן. לטענתו, לא עלה בידו לגבות את החוב הפסוק מהחסוי ולא מאחיו, אשר התחייב לסייע בתשלום החוב. במסגרת תיק ההוצל"פ אשר נפתח בשנת 1991 לשם מימוש פסק הדין נגבה סך של 6,000 ש"ח. עוד טען אמיל בתביעתו, כי הנתבעים עשו קנוניה במטרה להבריח נכסים, והם הטעוהו לחשוב כי החוב ישולם גם בסיוע אחיו של יוסף, החסוי.

ב.         טענות הנתבע 2- המבקש בבקשה לסילוק על הסף:

הנתבע 2 (להלן יקרא: " המבקש"), טוען כי דין התביעה להימחק או להידחות על הסף, בהיותה טרדנית וקנטרנית, התיישנה ומוגשת לאחר שהתובע גילה שטעה בכדאיות הסכם הפשרה, משלא דאג להכליל בו סעיף סנקציה או ערובה להבטחת תשלום החוב הפסוק.

1. התיישנות:

מאז שניתן להסכם תוקף של פס"ד, חלפו 19 שנים לפחות. בהליכים הנדונים עושה התובע שימוש לרעה תוך שהוא מנסה לסחוט כספים מהנתבע 2 - המבקש.

המבקש סומך טיעוניו על פסיקה עניפה, לפיה נקבע כי בית המשפט לא ייאות לבטל הסכם פשרה ולאפשר תביעה מחודשת, אלא במקרים נדירים.

לעניין זה סומך טיעוניו על אשר נקבע בבש"א 1448/06 (ת"א 6027/04) עיזבון המנוח דניאל חכיאשוילי ע"י יורשו אלי חכיאשוילי ואח' נ' הסתדות מדיצנית הדסה (פורסם בנבו), ברע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי, פ"ד נז(3), 49, ע"א 624/80 אמארה נ' נמני, פ"ד לז(2) 606 וכן ע"א 2495/95 הדס בן לולו נגד אליאס אטרש, פ"ד נא(1) 577.

מוסיף המבקש וטוען כי, תביעה לביטול הסכם פשרה נבחנת על פי העילות החוזיות המועלות בתובענה. בענייננו, אמיל היה צד להסכם הפשרה מתוך הבנה סובייקטיבית, כי ההשבה תעשה באופן מיידי. לפיכך, עילת התביעה בגין הפרת ההסכם התגבשה מיד עם כריתתו, לכן היה על אמיל להגיש תביעה לביטול פסק הדין והסכם הפשרה, לכל המאוחר תוך 7 שנים מיום מתן פסק הדין.

בפועל, תביעה זו שבפנינו הוגשה כ-19 שנים לאחר כריתת הסכם הפשרה ואישורו כפסק דין, ולפיכך תביעה זו התיישנה. 

2.  מועד התגבשות ההתחייבות הנטענת:

המבקש טוען, כי התובע-אמיל, אישר כי פנה אל הנתבעים אשר התחייבו בפניו לשלם את המגיע לו ע"פ המוסכם, אך זאת לאחר מתן פסק הדין (ראה סעיף 10 לכתב התביעה המתוקן). מכאן שאין בטענה זו כדי לשנות את פסק הדין כפי שניתן, על פי הסכמת הצדדים. אלא, שטענה זו מוכחשת ולטענת המבקש לא היתה כל התחייבות שכזו מטעמו כלפי אמיל.

3.  ביטול הסכם בשל פגם בכריתתו: